רקע רעיוני - מאמרים

כנסת ישראל ותשעה באב / ידען

כנסת ישראל מתכחשת לעצמאותנו כמדינה ריבונית / ירון ידען

 

אסיר שהשתחרר מהכלא אינו מתאבל על יום הרשעתו, אלא חוגג את חירותו. שפחה שנפדתה אינה לובשת שק כדי לציין את היום שנמכרה בו, אלא שמחה על עצמאותה. את עברם המשפיל של אבותינו במצרים איננו מציינים בקינות ובצומות, אלא בשירה סביב שולחן הסדר: "עבדים היינו במצרים, עתה בני חורין".

כיוצא באלה תשעה באב, יום חורבן בית המקדש ואבדן עצמאותנו המדינית, היום בו גלינו מארצנו, שנכבשה לשלטון זר. מושפל נרדף וחסר ישע התנהל העם היהודי מן היום בו אבדה עצמאותנו ונחרב בית מקדשנו. לא עוד! עכשיו בני חורין אנחנו, יש לנו מדינה עצמאית, ממשל משלנו ובית מחוקקים. ביום זה עלינו לשבת סביב השולחן ולציין את התמורות הנפלאות במעמדנו: "תחילה בגלות היינו, מושפלים, חסרי זכויות ונטולי יכולת לקחת אחריות לחיינו. והיום, לאחר הכרזת מדינת ישראל כבית לעם היהודי, חופשיים אנחנו, עצמאים אנחנו, בעלי טריטוריה משלנו ואחראים לעצמנו ולביטחוננו".

ובלשונו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ ז"ל: "עיקרו של תשעה באב כלה ואיננו: "ישראל לחרפה בגויים", גלה כבוד מישראל" - דבר זה בטל [...]. העם היהודי זכה לקוממיות וגאולה אשר לכמותן לא זכה בימי שובו מגלותו הראשונה" (יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל, עמ' 88).

במקום זאת, נבחרינו מקבעים את זכר גלותינו כאילו ניטלה מאיתנו העצמאות. כנסת ישראל חוקקה חוק (1997) בהאי לישנא: "תשעה באב הוא יום אבל לעם היהודי על חורבן בית המקדש"; ובשנת 2002 תיקון ותוספת לחוק: "תהא רשות מקומית מוסמכת להתקין חוק עזר שיאסור קיום עינוגים ציבוריים ביום האבל, או פתיחת בתי אוכל בליל יום האבל, מתחילת האבל ועד לזריחת השמש למחרתו [...]. "בתי אוכל" - לרבות בתי קפה, מסעדות, בתי תה, בתי משקה, מזנונים ומוסדות אחרים [...]. רשות מקומית רשאית להסמיך מפקחים לצורך ביצוע הוראות חוק זה".

ומי הם חברי הכנסת שיזמו את תיקון החוק? חרדים, דתיים וחילונים כאחד: שאול יהלום, מיכאל קליינר, זאב בוים, אליעזר כהן, דוד לוי, יחיאל לסרי, משה גפני, יאיר פרץ, נסים זאב, עופר חוגי, רחמים מלול, יצחק סבן.

מנהיגי ישראל אינם מכירים בשינויים ובתמורות שחלו בעולם המודרני - בהתפתחות של מדינת-לאום ליבראלית ודמוקרטית, הדואגת לרווחת אזרחיה - אלא נשארו עם תפיסות עולם טרום-לאומיות. הם מתייחסים למדינה כאל גטו יהודי גדול, המחזיק צבא כדי לשמור על הקהילה היהודית המרוכזת בתוכו. הם עדיין שבויים באימת הגלות, מציינים בחוק יום אבל על חורבן המקדש וחלקם צמים ומתפללים בקינות בכי ונהי - כאילו עודנו בגלות.

שחרור העם היהודי מהגלות ומחרפת הגלות אינו מתבטא רק בקיום טריטוריה כלומר בבעלות על שטח אדמה עם צבא, אלא גם בשחרור  מתפיסות עולם ישנות ובלתי רלבנטיות. היהודים שיסדו את המדינה רצו בעצמאות פיזית ומנטלית: לקחת אחריות לחינוכנו ולתרבותנו, ליצוק תוכן ערכי לקיומנו העצמאי במדינת היהודים, לעצב מודל של שוויון, חרות ואושר לכל אזרח, ללא הבדל דת, מוצא ומגדר, ולהיות אור לגויים.

אבל כנסת ישראל, בחוקיה, מסיגה אותנו לאחור.

 
מפלגת אור תנסה בכל כוחה להביא את החברה הישראלית לשחרור מנטלי מעולם ישן אל עולם נאור יותר, חופשי יותר וצודק יותר. חברה עם חוסן חברתי, סולידריות ואחריות קולקטיבית, ללא הבחנה בין אדם לאדם, כי זה מה שאנחנו, היהודים, הבטחנו לעצמנו בהכרזת מדינת ישראל.