מדור עיתונאות דת ומדינה

בוחרים בחוליה החלשה/ נחמיה שטרסלר

בוחרים בחוליה החלשה/ נחמיה שטרסלר – הארץ -  08.04.08

פסח הקרוב יהיה שונה. מסעדות, פיצריות ומכולות יוכלו למכור פיתות ולחם בלי חשש. זה לא אומר שיותר אנשים יאכלו חמץ השנה, אבל אם הלחץ החרדי והדתי יימשך, ייתכן שכך יקרה. לא בגלל פסק הדין המאפשר זאת, אלא בגלל הכעס העצום שמרגיש הרוב החילוני על העסקונה הדתית והרבנים הקיצוניים - שמנסים לכפות עליו אורח חיים שאינו מאמין בו. הרי כתוב "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".

"אין להפוך את פסיקת בית המשפט למלחמה תרבות", הדגיש בתחילת השבוע אהוד אולמרט בישיבת הממשלה. הוא חושש מהאיום של ש"ס להפוך את שאלת החמץ למשבר פוליטי. אבל בפועל יש מלחמת תרבות בין מי שרוצה להפוך את ההלכה היהודית לחוק מחייב למי שרוצה לחיות במדינה מודרנית בעלת מערכת חוקים מערבית הומניסטית, שבה הדת נשארת מחוץ למשחק הציבורי והיא עניינו הפרטי של כל אזרח ואזרח, בלי כפייה.

הפרשה באה לאוויר העולם ביום חמישי שעבר בעקבות פסיקת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, שאפשר למכור חמץ במסעדות ובחנויות בפסח, אם הוא אינו מוצג ב"מקום פומבי" אלא ב"עסק סגור". כלומר, כל עוד החמץ נמכר בתוך המסעדה או החנות, בלי שהוא מוצג לראווה בחוץ, החוק הקיים מאפשר זאת.

זו פרשנות הגיונית, כי כדי לראות את החמץ עוברי אורח צריכים להיכנס פנימה אל בית העסק, אבל הם אינם מוכרחים לעשות זאת. למה הדבר דומה? למי שאוכל חמץ בפסח בביתו פנימה - וברור שאין בכך פגיעה ברגשות של אחרים. נכון לשמור על זכותו של כל אדם לקיים פולחן דתי, אבל בדיוק באותה מידה יש לשמור על הזכות של חברו שלא לקיים אותו פולחן בדיוק.

אלי ישי, מנהיג ש"ס, רואה את הדברים אחרת. בעקבות פסק הדין הוא הגיש הצעת חוק, שתאסור באופן מפורש על "מכירה כלשהי של חמץ בפסח". ישי משוכנע, שזאת הדרך לקרב את עם ישראל ליהדות. לא בדרכי נועם, לא בשכנוע, לא בלימוד המשמעות האמיתית של החג - יציאה מעבדות לחירות - אלא בכפייה חיצונית, שכמובן תשיג את התוצאה ההפוכה.

פרשת החמץ התפוצצה בדיוק ביום שבו עלה לדיון גם החרם שהטילה "ועדת הרבנים לקדושת השבת" על קבוצת דור אלון, שבשליטת דודי ויסמן. הרבנים אסרו לקנות ברשתות השיווק הריבוע הכחול, שפע שוק ו-AM:PM - משום שרשת AM:PM פתוחה בשבתות.

אבל זו עמדה בעייתית כי יש בעלי הון רבים אחרים שהעסקים שבבעלותם פתוחים בשבת. למשל לב לבייב, המחזיק ב-26% מ-AM:PM. על עסקיו הרבים לא הוטל חרם.

דוגמה אחרת היא צדיק בינו, בעל השליטה בבנק הבינלאומי ובבנק פאג"י (פועלי אגודת ישראל), הפעיל מאוד בחוגים החרדיים. אבל לבינו יש שליטה גם בחברת פז, המפעילה את רשת "ילו" בשבתות.

ומה על עסקיו של נוחי דנקנר, בעל השליטה בשופרסל ובעסקים רבים אחרים, המחזיק גם בחברת התעופה ישראייר אשר טסה בשבתות וחגים?

כלומר, אין כאן מלחמה כוללת, אלא בחירה בחוליה החלשה. לאחר שזאת תיפול והרבנים יוכיחו את עוצמתם, הם ימשיכו לחוליה הבאה.

לכן מתבקשת פעולת-נגד של הרוב החילוני. מול הירידה במכירות של רשת שפע שוק, המחזיקה בכעשרה סניפים גדולים במרכזים חרדיים, צריך הציבור החילוני להתארגן ולהוכיח שגם לו יש כוח.

זכורים עדיין הימים שבהם שום חנות מכולת ושום רשת שיווק לא היו פתוחות בשבת, ומי ששכח לקנות חלב ביום שישי נשאר בלי חלב עד יום ראשון. לכן הציבור החילוני צריך להשיב מלחמה ולעשות את הקניות לפסח דווקא בשפע שוק. יש שם גם מחירים טובים.

כמו שאותו ציבור ידע להתארגן ולצאת לשדרות למסע קניות כדי לעזור לעיר במשבר, כך ראוי שיעשה גם עכשיו, למען האינטרסים שלו. אם הכפייה הדתית לא תיעצר היום, היא תשתלט על המדינה מחר.

ברור שהחרדים אינם מתכוונים לעצור. הם מרגישים חזקים. ש"ס מרגישה שהיא מחזיקה את אולמרט, ואת הציבור כולו, במקום רגיש. אבל ש"ס היא בדיוק כמו דמויות בטרגדיה היוונית שחטאו בהיבריס, חטא הגאווה וגבהות הלב. היא בטוחה שתוכל לכפות את השקפת עולמה על הרוב, באמצעות חקיקה ברוטלית. אבל ממש כמו בטרגדיה היוונית - מי שחטא בהיבריס צפוי לעונש, ואולי העונש יגיע הפעם מהתקוממות הרוב החילוני.