ראשונות וראשונים

דני קרמן

dani_kerman.jpgמאייר, סאטיריקן ומעצב.
 
חזון זאת לא מילה גסה

בכל התחומים שאינם משיקים לממשלה לכנסת ולרשויות המוניציפאליות, יש בישראל אנשים שעושים נפלאות.
זה נכון בתחומי היצירה, המדע, המחקר הטכנולוגי, העסקים והתנדבות.
כשאני אומר אנשים, אני מתכוון לכאלה מכל הגילים, המינים, המוצאים והאמונות. רבים מהאנשים המוצלחים האלה (למעט אולי סופרים ומשוררים שהשפה העברית היא שפתם) חושבים, לפחות פעם בחודש, על האפשרות להמשיך את חייהם בארץ אחרת. חלקם גם עושה זאת.

איך קרה שדווקא בפוליטיקה ובשלטון אנחנו רעים כל כך?
האם זה בגלל שהחממה הגדולה שבה גדלים הפוליטיקאים, הצבא, הוא הגוף היחיד במדינה, שבמקום להתקדם הוא נסוג?

או אולי שבניגוד למערכת השלטונות, יש כמעט בכל המערכות האלה - האמנות, האקדמיה, הטכנולוגיה ואפילו העסקים - חוקים ונהלים שמבוססים לא רק על כוח וממון?
וקיים שם קנה-מידה שונה לבחון את ההצלחה, שאיננו כולל רק הישרדות ודבקות בכסא?
או אולי כי בכל המערכות האלה אין כפייה דתית ולכן גם אין מאבקי כוח בין דתיים לחילונים?
         

ואולי זה פשוט כי בכל פסטיבל תיאטרון, בכל כתב עת ספרותי, בכל מכון מחקר ובכל עסק טכנולוגי, יש יותר חזון מאשר בכל מוסדות השלטון בישראל גם יחד?

האנשים הצעירים והמוכשרים, שעתידם לפניהם, מחפשים, אולי גם עמדה וכסף, אבל הם רוצים בעיקר חזון יצירה ומחשבה מקורית.
זאת הסיבה שהם מתרחקים מפוליטיקה כמו ממגפה, וחבל.
רצוי מאוד שגם אנשים צעירים, בעיקר יצירתיים ובעלי חזון, ייקחו חלק בהנהגת המדינה, במקום אנשים ציניים ותאבי שלטון שהחזון היחידי שלהם הוא כוח.

בספרו "מדינת היהודים" כותב הרצל:

"נשים לאל כל תחבולה מצד אנשי הדת שלנו לכונן שלטון דת. נדע להחזיק אותם בתחומי בתי הכנסת, ממש כפי שנדע להחזיק את אנשי הצבא בתחומי מחנות-הצבא.
ניתן את הכבוד לאנשי הצבא והדת בהתאם לתפקידם הנעלה, אך לא להם לחוות דעה בענייני המדינה המכבדת אותם, כי זה עלול להביא לידי סיבוכים פנימיים וחיצוניים".

הרצל היה בן 36 כשכתב את "מדינת היהודים" והעובדה שהוא מייצג את הפלג "המעשי" בציונות איננה מונעת ממנו את התואר "איש-חזון".
"איש חזון" למה? כיוון שכמעט תמיד ליבו, פיו ומעשיו היו שווים.

בגֶנים הציוניים שלו ירש בן-גוריון משהו מהחזון הציוני.
הוא פירק את הפלמ"ח, את האצ"ל ואת הלח"י כי הבין בדיוק את הדבר שממנו חשש הרצל.
הוא חשב את זה, אמר את זה ועשה את זה (אם אתם רוצים להיות אירוניים אפשר גם להגיד שהחזון הזה שירת באופן מושלם את הרצון שלו להיות בשלטון).
אבל כשהדברים נוגעים לממסד הדתי, מתגלה בן-גוריון לא כאיש חזון אלא כעסקן קטן, ספקולנט מפלונסק, והוא משמר את ה"סטטוס קוו", מה שנראה לו אז הרע במיעוטו, וגורם על ידי כך בכייה לדורות.

ומה קרה לצבא, שהרצל הציע להשאיר אותו במחנות הצבא?
התברר שבגיל 40-50 משתחררים החיילים מהצבא, ואז, עוד לפני שהם מסירים את המדים, אפשר כבר להצטרף למפלגה פוליטית (וראינו כבר כאלה שעשו את זה עוד לפני שפשטו את המדים).

וכך, בניגוד לחזונו של הרצל, קיבלנו כנסת שחלק גדול ממנה מורכב משני הציבורים שאותם רצה להרחיק מהשלטון.

חייבים להגיד, שהצבא סיפק לפוליטיקה גם כמה דמויות שאפשר להיות גאים בשכלם הישר ובניקיון כפיהם. אלא שהם, מכיוון שלא ניסו לשנות דברים מהיסוד אלא הלכו בדרך הקצרה והנוחה והצטרפו למפלגות מושחתות, לא היה סיכוי שישרדו.

ועוד לא אמרתי מילה על התקשורת.
יום יום אנחנו נוכחים שהמקום היחיד שבו משבחת היהדות את התחבולות (שנאמר "בתחבולות תעשה לך מלחמה"), דהיינו הצבא, שם שכחו לגמרי את היכולת לתחבל תחבולות. לעומת זאת בחיים הפוליטיים, כבר מזמן הבין הציבור שהתחבולות והספקולציות הן השפה המקובלת.

וכך גדל אצלנו דור שלם של תקשורתנים, שכל פרנסתם היא להסביר לציבור מה התכוון (או לא התכוון) פלוני כשאמר דבר זה או אחר, ומה יעשה אלמוני שבעקבות דבריו של פלוני יאמר מילים שגם אותן יש לפרש וכו'.

ואותם אנשי תקשורת יבואו בעוד שבוע להסביר לכם מדוע מה שניבאו לא התקיים במציאות.

כמעט וקשה לקבוע מה קשה יותר: השחיתות ודברי השקר של הפוליטיקאים או הפרש שבו מאכילים אותנו הפרשנים.

את המסקנות מכל מה שאמרתי פה אני מסכם בסיפור הבא:
הצארית הרוסיה קטרינה שמעה שמועה שבכפר קטן ברוסיה חי קוזאק שמסוגל לשגול מאה נשים בזו אחר זו.
היא קראה לו לארמון כדי לנסות את הפלא הזה.
בכל פעם שסיים אקט אחד סימן הקוזאק סימן V על המגף. אבל כשהגיעו כמעט לסוף אמר הקוזאק 98 ואילו קטרינה גרסה 97. לאחר ויכוח קצר ירק הקוזאק לתוך כף ידו ומחה את כל הסימנים מעל המגף ואמר: "טוב, בואי נתחיל מהתחלה והפעם נראה מי צודק".

אין ברירה, צריך למחוק את הסימנים מהמגף ולהתחיל מהתחלה.