הבעיה הקיומית בישראל מרס 2015

עצור לרגע קחי נשימה ובואו נעשה סדר בתוהו ובוהו הפוליטי.

ומה עורר אותי לכתוב פוסט זה?

הידיעה שבל"ד ורע"ם, התנגדו להסכם עודפים עם מרצ, בשל היותה מפלגה ציונית. [עוד ארחיב על זה בהמשך, מקווה שתקראו בסבלנות עד הסוף]

כיצד מתחילים לעשות סדר?

מזהים את הבעיה, ממשיגים אותה ומנסים לתת לה פתרון –ולאחר מכן לחפש מפלגה שמזהה את הבעיה ומציעה פתרון דומה לשלך.

והיות ולמדינת ישראל, כפי שאני מזהה, יש בעיות קיומיות אעמוד רק עליהן – כי הן בסדר עדיפות ראשון.

כשאני אומר בעיה קיומית אני מתכוון לומר שמדינת ישראל תעלם, פשוטו כמשמעו.

הבעיות הקיומיות הנמצאות בחברה הישראלית, כפי שאני מזהה אותם, שניים המה [איני סבור שהבעיה הכלכלית היא קיומית, היא טורדנית אך לא קיומית].

  1. אוייב איסלמי מחוץ : הסכסוך עם המוסלמים, הערבים והפלשתינים בעיקרו הוא סכסוך דתי.

מעורב בו גם סכסוך לאומי; נוצר לאום חדש עקב כניסת היהודים לישראל שגרם לבריחה, לגירוש ונישול אדמותיהם.

סכסוך מדיני; על בעלות שטח כמו רמת הגולן.

 

אך אני שם דגש בעיקר על הסכסוך הדתי משום שהוא עוצמתי, בעל מוטיבציה עד לסכום אפס: או אני מת או אתה.

דבר נוסף שגורם לי להעמיד את הדת המוסלמית כעיקר הסכסוך משום שהיא יוצרת קולקטיב ודבק גדול בין כל מרכיבי הסכסוך: חמאס, אירן, דאעש, הרשות הפלשתינית, חיזבאללה

 

והיות ואני מגדיר את הסכסוך כ"סכסוך דתי" כלומר, סכסוך על סכום אפס; או יהודים ישלטו או מוסלמים, פתרון הבעיה הוא כוח בלבד. כוח משמעו צבאי, בראש ובראשונה, כי רק כשיש כוחות צבאיים חזקים יש את הפריבילגיה להשתמש בכוח אחר כמו סנקציות כלכליות.

 

  1. אוייב החירות מבית: הסכסוך האמיתי שאני מזהה בחברה הישראלית הוא בין שוחרי החירות למתנגדיו. הסכסוך בין מה שמכנים: שמאל, ימין מרכז הוא פיקציה. מבחינה כלכלית הוא חסר משמעות אמיתית כי כולם ממזגים את השוק החופשי עם חמלה והויכוח הוא על המינון בלבד.

הפער בין הימין והשמאל בסוגייה הבטחונית והמדינית גם הוא פיקציה. ומדוע אני סבור כך? היות ואני מגדיר את הסכסוך הבטחוני והמדיני כסכסוך דתי כלומר, סכסוך על סכום אפס הרי בסופו של יום, לפי הגדרה זו, יתברר לכל מהות הסכסוך בין אם יהיה הסדר בין אם לאו.

 

ועכשיו אבהיר את הבעיה הקיומית בישראל כפי שהגדרתי אותה: בין שוחרי החירות למתנגדים לה.

בחברה הישראלית יש מסה קריטית, שהולכת ומתעצמת בגלל הריבוי הדמוגרפי, המתנגד לחירות האדם ויש אף כאלה המתנגדים לעצם קיומה של המדינה בשלטון יהודי.

 

מהיכן אני יודע שיש מסה קירטית המתנגדת לחירות?

ממערכת החינוך והמפלגות הקיימות בכנסת, שהם ביחס ישר זו לזו.

והנה הניתוח החברתי בישראל:

 

רשימה פלשתינית (12 מנדטים) – הניסוח "רשימה פלשתינית" מדוייק יותר כי הזהות שלהם בראש ובראשונה פלשתינית. בוחרי מפלגה זו מתחנכים בחינוך ממלכתי ערבי שרובו למעשה מוסלמי כלומר, מתנגד לחירות [אלו גם מזוהים עם הקולקטיב הלאומי פלשתיני, שבעומק לבם אינם רוצים את הגוף הזר שהם מכנים אותו: "קולוניה יהודית"].

 

חרדים (19 מנדטים) – בוחרי מפלגה זו מתחנכים בחיידרים, ישיבות קטנות וישיבות גדולות כלומר, מתנגדים לחרות וחלקם אף לעצם השלטון היהודי בישראל.

 

הבית היהודי (13 מנדטים) – רוב בוחרי מפלגה זו (נקטתי רוב משום שיש חילונים המצביעים לה אם כי מועט הוא) מתחנכים בממלכתי דתי המתנגד לחירות האדם.

 

ביחד 44 מנדטים, כרגע, בגלל הריבוי הטבעי שלהם עתידים הם להיות רוב.

הנה הבעיה ופתרונה אחד:

  1. חוקה חילונית.
  2. הפרדת דת ממדינה.
  3. מערכת חינוך אחת המושתתת על המתודה המדעית, חשיבה ביקורתית וערכי הנאורות.

 

עכשיו אחזור לידיעה שהפיחה בי מוטיבציה לכתוב פוסט זה:

"בל"ד ורע"ם, התנגדו להסכם עודפים עם מרצ, בשל היותה מפלגה ציונית".

 

ראשית צריך להפנים שיש מפלגה בישראל הפועלת באופן מעשי לבטל את חוק יסוד: "מדינה יהודית ודמוקרטית".

דבר שני שצריך לתת עליו את הדעת הוא אכזבת מרצ בטענה: "גוש מרכז שמאל יפגע". משמע, הרשימה הערבית היא "שמאל". למה היא שמאל? כי היא רוצה הסכם שלום? יש כאן ערבוב מושגים. הרשימה המשותפת רוצה הסכם שלום כי היא לא רוצה שתהיה פה מדינה יהודית – איזה שמאל זה? זה עוכרי המדינה וחירות היהודי.

 

קטגוריות: "לא רק ידען" | להגיב

שעון חורף כסמל לאני ואפסי עוד

הגלות הטמיעה בקרב היהודים את הנוהג להשתמש בשלטון "הזר" ובכספי הציבור כדי לקדם את "הרעיון האלוהי" שמחזיק את העולם כולו – כך הם מפנטים לעצמם ועושים אידיאליזציה לנלוזות במעשיהם. ואלה ממשיכים לנהוג כקהילה גלותית גם במדינת היהודים. במאמרו של הרב זאב וולף שהתפרסם ב"יתד נאמן" תחת הכותרת "מלחמה בעמלק" כתב כך: "אנו עדים לדבריו של מר"ן הגר"ח מבריסק זצוק"ל, שמטרת הציונות – לא מדינה אלא עקירת התורה. המדינה אינה אלא אמצעי להגשמת מטרה זו…עלינו לדעת שאנו במלחמה ממש וכל אחד מאיתנו חייב לתרום את חלקו. אמנם כן יאבדו כל אויבך ה'… כמה זמן תימשך [המלחמה], אם או כמה ח"ו תהיינה אבידות, זה תלוי בגבורתנו. במשך הזמן ייראו ויתבררו". ב'יתד נאמן' מיום 9/1/1999 הביאו את דעת מנהיגם הרב ש"ך: "הוא [הרב ש"ך] דימה את הדמוקרטיה למחלת סרטן לא עלינו… זוהי מחלה איומה המתפשטת ומכלה מנפש ועד בשר".

כיצד מתיישבת סתירה חמורה זו לציבור בוחרי דגל התורה? כלומר, מחד הם שותפים במשחק הדמוקרטי ושולחים נציגים לכנסת הציונית, ומאידך קוראים למלחמת חורמה נגד הציונות ונגד הדמוקרטיה, ומכנים את החילונים תומכי הדמוקרטיה "רשעים" ומקווים שיאבדו מן העולם. תשובה לשאלה זו נתן חבר מועצת חכמי התורה של דגל התורה הרב חיים שאול קרליץ וכך כתב ב'יתד נאמן': "עלינו לזכור דבר אחד יסודי – כל כולה של הכנסת, היא נגד התורה, עצם הדבר שקמים להם בני אדם ומכריזים כי הם "המחוקקים", זהו נגד התורה מן השמים… גם אם יצביעו בכנסת בעד קיום מצוות, זהו נגד התורה… הנציגים בכנסת הם "שתדלנים" שלנו. אין בכך כל הכרה בקיומו של מוסד זה ששמו "בית המחוקקים". (31/5/2000).

זאת המשמעות של אני ואפסי עוד של אלי ישי. אני החרדי המחזיק את העולם ובכיסי האמת האבסולוטית וכל החילונים העמלים ונלחמים לביטחוננו כך נאה וכך יאה. ואם אפשרי לקום שעה אחת מאוחר "כדי לעשות רצון אביו שבשמים" מתוך מנוחה כך יהיה ולא חשובים שיקולים זרים.

קטגוריות: "לא רק ידען" | תגים: , , , | 2 תגובות

בא אחיך במרמה

אין דבר יותר יעיל מרמאות מחושבת להולכת שולל ולאבדון. במיוחד שלתחבולה יש צידוק הנחשב מוסרי ומעודד את הרמאי במעטה של יראת שמים וקירוב רחוקים. טכניקה זו עתיקת יומין היא בתרבות היהודית-דתית: "וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה". רבקה ויעקב באו במרמה כדי להשיג ברכה ולא חשו בזה כל פסול אלא להפך – השגה אלוהית ייעודית. הציונות הדתית משתמשת בתרגיל נלוז זה. עוטים על ידיהם נאורות ודמוקרטיה, כשקולם קול גזענות.

בתי בכיתה ב' בבית ספר חילוני מקבלת מדי יום שישי עלון של "מבראשית – התנועה חברתית רוחנית". בסיוע משרד החינוך מינהל כ"א בהוראת תיאום ובקרה האגף לתרבות תורנית. כמובן שהתכנים בעלון מתוחכמים, ועיניים בלתי מזוינות לא יבחינו בהטפה הדתית המסתתרת בהם. כך למשל פותח עלון מספר 293: "אנחנו חיים בעולם נפלא – עולם שבו זורחת השמש בכל יום, עולם שיש בו נופים מרהיבי עין, פרחים מקסימים, פירות מתוקים ובעלי חיים מופלאים. כשאלוקים [בקוף] סיים לברוא את העולם… על כל אחד ואחד מאיתנו מוטלת האחריות לדאוג שעולמנו יישאר יפה ומתוקן."

יבואו התמימים ויטענו: ומה רע במסרים לשמור על הטבע? אשיב להם: להכניס אמירה שאלוהים ברא את העולם ללא הסתייגות שזו אגדת עם – אין פלא שהמדען הראשי במשרד החינוך, החובש כיפה סרוגה, יאמר: "אם בספרי הלימוד יכתבו באופן מפורש שמוצא האדם מהקוף – ארצה שהתלמידים ייחשפו לדעות אחרות ויתמודדו איתן. יש הרבה אנשים שלא חושבים שתורת האבולוציה היא נכונה."

פעילות התנועה "הרוחנית" מבראשית עוסקת גם בטיולים לחטיבה העליונה החילונית. ואם תשאלו כיצד מאשרים המנהלים מסעות שבהם התלמידים נאלצים לשמור שבת? לשמוע בהם שהיהדות הדתית קודמת לדמוקרטיה? הנה התשובה שקיבלתי מסגנית מנהלת (גם ילדיי הבוגרים יצאו למסעות אלה): "אנחנו בעד פתיחות ושהתלמידים ייחשפו לדברים חדשים וחוץ מזה זה ממומן על-ידם". נראה שסיפא של דבריה הם העיקר.

ואני תמה עד היכן מגיע הטירוף והסחרור במערכת החינוך? במקום שנאכוף על הדתיים תוכנית לבה על בסיס עקרונות החינוך ההומניסטי, מצליחים סוחרי הדת, בלוליינות נבזית, להכניס ערכי דת גזענית ומתנשאת למערכת החינוך של ילדינו.

קטגוריות: חינוך | תגים: , , , , , | 5 תגובות

הסתה לגזענות, אלימות וטרור

תכלית מדינה היא להעניק לאזרחיה חירות.

אך יש בחירות האזרחית פרדוקס המצוי במושג "חופש". מחד פירושו היעדר גבולות ומאידך היעדר גבולות גורם להיעדר חופש. כיוצא בו לעניין חופש הביטוי. כלומר, גם מחיקה, הסתרה או מניעת דיבור, למשל, יש בהן פגיעה בחופש הביטוי. על כורחך החופש יבוא עם גבולות מאזנים. נראה למשל שחופש הביטוי אינו יכול לכלול את החופש לומר דברי שקר על אדם והוצאת דיבתו באופן שיפגע בתדמיתו ופרנסתו. כמו כן סביר לאסור התבטאות שכוונתה לפגוע פיזית באדם. לדוגמה האמירה המיוחסת לרבי שמעון בן יוחאי: "טוב שבגויים הרוג! טוב שבנחשים רצץ את מחו!" (מכילתא דרבי ישמעאל, פרשת בשלח) זו התבטאות המתירה פגיעה באדם והסתה לגזענות, המלבה שנאה ומגבילה את חירות האחר.

מדינת ישראל – שעקרונות חוקיה מבוססים על חירות האזרח ללא הבדל דת, מוצא ומין -

קבעה בחוק העונשין איסור להסתה לגזענות, לאלימות ולטרור. וזו לשון החוק:

"מהי גזענות?
רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכול בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני;
144ב. איסור פרסום הסתה לגזענות (תיקון: תשמ"ו)
א) המפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות, דינו – מאסר חמש שנים.
ב)  לעניין סעיף זה, אין נפקא מינה אם הפרסום הביא לגזענות או לא ואם היה בו אמת או לא.
144ג. פרסום מותר

א) פרסום דין וחשבון נכון והוגן על מעשה כאמור בסעיף 144ב, לא יראוהו כעבירה על אותו סעיף, ובלבד שלא נעשה תוך מטרה להביא לגזענות.
ב) פרסום ציטוט מתוך כתבי דת וספרי תפילה, או שמירה על פולחן של דת לא יראו אותם כעבירה לפי סעיף 144ב, ובלבד שלא נעשה מתוך מטרה להסית לגזענות

הסתה לאלימות או לטרור

144ד2. (א) המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו (בסעיף זה – פרסום מסית), ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור, דינו – מאסר חמש שנים.

(ב) בסעיף זה, "מעשה אלימות או טרור" – עבירה הפוגעת בגופו של אדם או המעמידה אדם בסכנת מוות או בסכנת חבלה חמורה.

(ג) פרסום דין וחשבון נכון והוגן על פרסום האסור על פי הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב), אינו עבירה לפי סעיף זה."

 

מכאן אני ניגש להוצאת ספרו של הרב שפירא "תורת המלך" ולמתן הסכמה לספר מצדו של הרב של קריית ארבע, דב ליאור (שמקבל מהמדינה שכר של כ-40 אלף ₪ בחודש). הספר עוסק בדיני מלחמה ומבוסס על הלכות מלכים של הרמב"ם. לו היה עוסק הספר בדיון הלכתי כ"ציטוט מכתבי הדת" בלשון החוק דלעיל הרי שזה מותר חוקית (לשון החוק מודה בפה מלא שהדת מלאה כרימון בהסתה לגזענות ואלימות). אולם דבר זה על המשטרה לחקור ולבדוק: האם יש כאן קריאה לעשייה או ציטוט גרידא מכתבי הדת. הרבנים, שעבורם דיני החוק הישראלי הם כקליפת השום, מסרבים להיחקר.

להלן הצעה למשטרה להגשת כתב אישום ליועץ המשפטי מבלי שתצטרך לעצור איש:

באתר של ישיבת עוד יוסף חי, הישיבה שבה מלמד הרב יצחק שפירא, נאמר במפורש שהספר נכתב להלכה ולמעשה, כלומר הסתה לגזענות ולאלימות:

"אולם לא נאריך כאן בסיפור-המעשה מסביב, כי אותנו מעניין תוכנו של הספר. כאמור, בספר יש תשתית הלכתית מוצקה למוסר מלחמה על פי התורה ולכן נודעת לו חשיבות מיוחדת דווקא בתקופה שלנו, שבה דיני מלחמה אינם רק תיאוריה בספרים אלא נדרשים להיות גם הלכה-למעשה. כמה עצוב לראות כיצד באותה תקופה שהספר תורת-המלך זוכה להתקפות – ממשיך תהליך חמור של התדרדרות בכל הנוגע לחוסן הבסיסי של העם הנמצא במלחמה בלתי פוסקת על קיומו. שוב ושוב אנו שומעים על חיילי צה"ל העומדים לדין, ואף מורשעים ונענשים, על פעולות שביצעו מתוקף תפקידם! החייל הפשוט חושש שמא ייענש מחר על הפקודה שהוא מבצע היום, והמפקד הבכיר אינו יכול להסתמך על גיבוי שיקבל מהמערכת להחלטותיו. הריקבון הפושה במיוחד במערכת המשפט של המדינה – המנוכרת לתורה – מכרסם באושיות היסוד שעליהם אמור להתבסס הצבא….

"מכל מקום, עצם הדבר שיש הבדל בין יהודי לגוי הוא פשוט אצל כל יהודי, וודאי אצל יושבי בית המדרש. ההבדלה בין ישראל לעמים היא מיסודות אמונת ישראל – כפי שאנו אומרים בכל יום לפני לימוד התורה "אשר בחר בנו מכל העמים."

שיחה ברדיו בנושא זה

קטגוריות: הסתה | תגים: , , , , , , , | תגובה אחת

זליגת החינוך

בקורס דידקטיקה להיסטוריה שבמכללת אורנים לומדת גם סטודנטית דתייה (מעוטרת בכיסוי ראש כשהפוני מבצבץ לו). אחד הסטודנטים הציג מערך שיעור בנושא החשמונאים. תוך כדי המצגת, הוא הזכיר שסיפור פך השמן אינו עובדה היסטורית. כרפלקס בלתי מותנה הגיבה הסטודנטית הדתייה בקול רם וכועס: "איך אתה מבטל ככה את חז"ל?" הסטודנט היה נבוך והרגיש צורך להתנצל על שנפגעה מעובדה היסטורית שציין.

על כורחם מייחסים אנשי הדת (גם הסרוגים) לחז"ל רצינות וידע רב תחומי במדע, היסטוריה, אתיקה… וכי מה יעשה אדם שאורחות חייו הדומיננטיים נקבעים על פי התלמוד? הם לא ירשו לעצמם לבקר את הנאמר בתלמוד.

אם כך נשאלת השאלה כיצד מצליחים במערכת החינוך הדתית ללמוד ולאחוז בשני קצוות חינוכיים, הסותרים זה את זה? התשובה לכך בגישת החינוך. ישנן שתי גישות חינוך: האחת שואפת ליצור הטמעה בקרב התלמיד, והשנייה מנחילה ידע מבוסס-זיכרון בלבד, ללא הטמעה. ושתיהן יכולות לדור בכפיפה אחת מבלי לחוש סתירה. זה מה שקורה לתלמיד דתי הלומד בישיבות תיכוניות. הוא מפנים ומטמיע את הערכים הדתיים השוללים את הזכות הטבעית לכל אדם לשוויון ולחירות, ואילו את לימודי החול הוא לומד "כמקצוע" המנותק מהחיים עצמם. כך כתב ד"ר גד אל-נשיא:

התלמידים [בישיבה תיכונית] נתבעו להתייחס ללימודי החול כאל לימודים טפלים, לעומת לימודי הקודש הנתפסים כעיקריים. בנוסף, הישיבה התיכונית בוחרת להתמקד בהוראת מקצועות לימוד טכניים, כגון שפות, מתמטיקה ומדעים מדויקים, ומצטמצמת ככל האפשר בהתעסקות במקצועות הערכיים, כגון ספרות והיסטוריה. כמו כן, שעות הלימוד בבוקר, שהן הפוריות ביותר ללמידה, מוקדשות ללימודי הרכיב הישיבתי, ושעות אחר הצהריים מוקדשות בחלקן לרכיב התיכוני. לימודי החול מצטמצמים בגבולות הדרישה הפורמאלית של משרד החינוך והתרבות, ללא כל נטייה להרחבת האופקים של התלמיד מעבר לדרישות מבחני הבגרות. המוסד מעודד את תלמידיו לשהות תקופה ממושכת באחת הישיבות הגבוהות, שהות אשר באה על חשבון היעדרות מלימודי התיכון. הישיבה התיכונית מדגישה את גישתה הערכית כלפי המשך לימודי התלמיד בישיבה גבוהה, ולכן תלמיד שבוחר בדרך זו מקבל סטטוס חברתי גבוה ביותר.

אין פלא, אם כך, שכאשר משרד החינוך שם לו כמטרה חינוכית את לימודי הבגרות כלימודי "מקצוע" – ולא כלימודי החיים עצמם – יבחרו תלמידי הישיבה התיכונית ללמוד "מחשבת ישראל" על פני לימודי ספרות. כי עבורם מחשבת ישראל נלמדת מתוך עניין ואילו ספרות מתוך מקצוע חסר שייכות לחיים.

עד כדי כך הדברים מגיעים גם לצמרת משרד החינוך המאשרים את החלופה של מחשבת ישראל ללימודי ספרות. ד"ר צמרת, ראש המועצה הפדגוגית של משרד החינוך, ציין שהמקצוע "מחשבת ישראל" יכול להוות אלטרנטיבה למקצוע הספרות עבור תלמידי החינוך הממלכתי-דתי. לדבריו, רבים מהם מעדיפים את לימודי ההגות היהודית, הנחשבים לקלים יותר, לעומת לימודי הספרות הישראלית

אני בספק גדול אם ד"ר צמרת יודע ואם הוא הטמיע את המשמעות של לימודי "מחשבת ישראל" – מילי מילים ללימודי ספרי דת יהודית: תלמוד, רמב"ם, הרב קוק וכאלה רבים שהמתודה המדעית והאתיקה ההומניסטית רחוקים מהם כרחוק מזרח ממערב וכרחוק אלוהים מהאדם.

קטגוריות: בחירה חופשית, חינוך, ישיבה תיכונית, מיסיון, סרוגים | 19 תגובות

השתמטות כסימפטום

צעדת המחאה נגד ההשתמטות מצה"ל ראויה במיוחד לאור הסכנות העומדות בפני החברה הישראלית: אויבים מחוץ והשסע המגזרי מבפנים. ובכלל דרישת השוויון היא בסיסית וטבעית ללא צורך בהנמקה נוספת.

אלא שהמפגינים צריכים לעשות ניתוח אמיתי וכן בנוגע לבקשתם המוצדקת. אחד הדברים התמוהים ביותר בבקשת גיוס בחורי הישיבות היא ההתעלמות מתקציבי העתק המוזרמים למערכת החינוך החרדית. בני, שלמד ב"חיידר" עד גיל 11, שינן את דברי החזון-איש: "אין מציאות של דו-קיום בין נאמני התורה הקדושה לבין מדינה חילונית והציונות והיהדות הן צרות זו לזו", וכן את דברי הגר"ח מבריסק: "מטרת הציונות – לא מדינה, אלא עקירת התורה. המדינה אינה אלא אמצעי להגשמת מטרה זו".
יתירה מכך, השיח במערכת חינוך זו הוא מלחמתי וממוקד. מנהל הסמינר לבנות בבני ברק, הרב זאב וולף, שהתייחס לקמפיין על אי גיוס בחורי הישיבות ודבריו פורסמו בעיתון "יתד נאמן" תחת הכותרת "מלחמה בעמלק": "כבר אמר מרן הגרי"ז שהנס של היהדות החרדית שהממשלה עסקה במלחמתה עם הערבים, לולא זאת היו משקיעים את כל משאביהם במלחמה נגד התורה. ייתכן שאחרי חמישים שנות מדינה פקעה סבלנותם והחליטו להילחם בשתי חזיתות (ערבים וחרדים)".
משמע, נושא גיוס בחורי ישיבות הוא רק סימפטום למערכת החינוך החרדית, השוללת את קיומה של מדינת ישראל תחת שלטון דמוקרטי-ליברלי.

וכאן באה תמיהה רבתי, לאלה המבקשים בצדק שוויון בנטל: וכי מה יעשה בחור ישיבה,  שמשחר ינקותו שומע את הוריו ומחנכיו מדברים נגד המדינה הציונית, משתמשים בשיח לוחמני ומגדירים את מנהיגי המדינה כ"עמלק"?

כיצד, שואל אני, יזרע אדם בגינתו זרעי קוץ ודרדר, וכשאלה צמחו במלוא עוקצם ותפארתם יוצא הזורע בכעס ובמחאה נגד הקוצים?

כיצד נבקש לגייס בחור שתבנית הולדתו, הגרסא דינקותא שלו, לתעב את המדינה ומנהיגיה הציונים-יהודים? תנו דעתכם על "הקב"א" הנמוך: יכולות גופניות (אין שיעורי ספורט); אוריינטציה מרחבית (אין שיעורי גיאוגרפיה); חוסר הכרת התנועה הציונית (לא לומדים היסטוריה); חוסר המוטיבציה לעצמאות ריבונית ליהודים (מחנכים אותם שיבנה וחכמיה תיתכן בכל מקום בעולם); אי קבלה את מדינת ישראל כדמוקרטית (אינם לומדים אזרחות)… כל אלה חוברים יחדיו למציאות כמעט בלתי אפשרית לגיוס נורמאלי לצה"ל. במצב זה נראה שאין הנזק שווה את התועלת:

"דָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם נאור וְאֶת דָּתֵי המדינהְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַצה"ל אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם".

כדי ליישם גיוס אמיתי ושוויוני עלינו להתחיל מיסוד הבעיה – "החינוך" – ופתרונה, קרי ביטול מגזרי החינוך העצמאיים, הפסקת תזרים הכסף למוסדות העוינים את הדמוקרטיה, הנאורות ומדינת היהודים החפצה להתקיים על יסודות ההומניזם.

דברים כאלה כתבתי לפני שמונה שנים, והנה איננו לומדים דבר וממשיכים לעסוק בקליפת העניין במקום במהותו.

 

קטגוריות: "לא רק ידען" | 12 תגובות

אכן, מילים יכולות להרוג

הפרקליטות הגיבה להסתה נגד שי ניצן: "מילים יכולות להרוג".

הם יכלו להשתמש בלשון משלֵי: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי יח). המילים מבטאות אידיאה ואידיאה בכוחה להניע מעשים.

ומהיכן הטמיעו המסיתים אידיאת הסתה? האם הפרקליטות שאלה עצמה שאלה פשוטה זו? נראה שלא. כי התשובה נמצאת בתוכניות הלימוד המאושרות בחתימת ידו של שר החינוך.

הילדים הלומדים במסגרות החינוך העצמאי (חרדי) וממלכתי דתי לומדים את "כתבי הקודש" כדברי אלוהים חיים, כלומר כאידיאל הנעלה ונשגב מכל מחשבה אנושית. הלומדים במסגרת החינוך הערבי לומדים את האידיאל המוסלמי המעוגן בכתבי הקודש שלהם.

איני רואה צורך להכביר בדוגמאות מהתפיסות הדתיות: להרג, נקם, סקילה, רדיפה ובכלל אלימות פיזית ומילולית. אביא דוגמה מהמונח "הסתה" שנוגע לענייננו.

"כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ…לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו: כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ יָדְךָ תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה: וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל יְהֹוָה אֱלֹהֶיך" (דברים, יג; 7-11).

כדוגמה לאקטואליה של כתבי הקודש מצורף בהמשך צילום מגיליון חב"ד המורה להרביץ לפעילי דעת אמת, לאורו של הפסוק הנ"ל. כלומר, על פי תוכנית הלימודים, המאושרת בידי שר החינוך, למעלה ממחצית מילדי ישראל לומדים שהמנסה לשכנע אדם דתי שהשקפותיו שווא כמו למשל השקפה שגויים ויהודים חד המה ובני האדם כולם שווים – דינו מוות!

[בהקשר זה יש לזכור שחומר מיסיונרי של חב"ד ושל ארגונים דתיים אחרים מחולק בלא הפרעה מדי שבוע באזורים חילוניים.]

ולכן יש לתמוה ולשאול את הפרקליטות ואת כל חפצי החירות והדמוקרטיה: אם מילים בכוחן להרוג, מהו דינה של מערכת חינוך מוסדרת ומאושרת? כיצד ייתכן שאדם ימחה נגד מילים וישתוק מול תוכנית לימודים? תשובה אחת אפשרית בעיני- הרומנטיזציה של הדת מהווה תריס חוצץ לראות אלימות חינוכית.

אם היו מסירים את ליקוי הדת מעיניהם הם היו דורשים לבטל את מסלולי החינוך שאינם מלמדים חינוך הומניסטי.

 

קטגוריות: הסתה, חב"ד, חינוך, מיסיון | 14 תגובות

האדם הוא תבנית נוף הולדתו

מחנכת כיתה י"ב ביקשה ממני לשוחח עם תלמידיה בשיעור חברה. העליתי בפני התלמידים את השאלה, מה ההבדל בין שכנים חרדים לערבים.

נשמעו דעות מגוונות, והדומיננטית שבהן ביטאה חרדה מערבים והובילה את התלמידים למסקנה שזה לגיטימי לא להשכיר דירות לערבים. "זאת לא גזענות", נימקה אחת התלמידות, "זו חרדה מפני אויבים הקמים עלינו". הלהט של טענה זו היה כל כך חזק שלא ניסיתי לטעון טענה רציונאלית, למשל שאם החרדה היא מפני אויב, הרי שבאותה מידה אסור לנו לשבת בחיבוק ידיים ועלינו לגרש את הערבים גם מעכו, נצרת, יפו וחיפה. כלומר גם לשיטתה הימנעות מהשכרת דירות אינה פותרת את הבעיה.  אך ניחשתי שדברי יפלו על לב ערל.

ומהו הלב הערל? התבנית החינוכית המושרשת בלב האזרח הישראלי-יהודי: בכל דור ודור באים עלינו לכלותנו. בעבר אלוהים הציל אותנו מידם והיום זה צה"ל ומדינת ישראל. העתיד, כך חושבים התלמידים, הוא חלק מהעבר "המפואר": הגויים שונאים אותנו, ובלשון חז"ל, "בידוע שעשיו שונא ליעקב". הנחה מיסטית זו מוטמעת באופן מודע ובוטה במערכת החינוך של ימינו.

המתבונן ברפרוף על טקסי בתי הספר והטיולים לפולין יראה את עמוד השדרה היהודי, את התבנית המתקבעת מילדות בלב האזרח היהודי: פרעה רצה להעבידנו, המלכים הגדולים של אשור ובבל להורגנו, היוונים, הרומאים, הנוצרים, השואה ובימינו הערבים, כולם רוצים לכלותנו. תבנית זו נשארת לעד בלב היהודי, ורק האויבים מתחלפים. המושגים עשיו, עמלק, המן הצורר, פרעה הרשע בנויים היטב ואליה נכנסים האויבים המתחדשים. כך אדום הוא עשיו והרומאים והנוצרים גם הם עשיו.

ומה עושים בני האדם כשנפגשים עם מציאות שונה מהתבנית להם מורגלים? הם משנים את המציאות או מתאימים אותה לתבנית שבלבם. רק יחידים יש ביכולתם ליצור תבנית מחודשת כשהם פוגשים במציאות חדשה.

וכאן המקום של מנהיג אמיתי – מנהיג המוביל את הציבור לסכמות מחודשות ונשגבות. היהודים, ברובם, לא השכילו ליצור את התבנית המחודשת של היהדות הנאורה. הם עדיין שבויים בתפיסה עתיקה "הכול באים לכלותנו", ועלינו לשמור את הישן. מנהיג משמעותי צריך לנער את התפיסות האלה ולהצליח ליצור סכמה נאורה ליהודים: יהודים החושבים בצורה אנושית ולא מיסטית; כאלה שחושבים לקידום עתידם ולא לשימור הישן.

כפי שאמר תומס ג'פרסון: דמוקרטיה וסגידה לעבר אינן הולכות יד ביד. דמוקרטיה היא טיפוח ההווה והעתיד; ההתמכרות לעבר חותרת תחת יסודות הדמוקרטיה.

קטגוריות: "לא רק ידען" | 2 תגובות

ואני אנה אני בא

כאברך תמים באתי להתגורר בישוב רכסים כדי ללמוד תורה. עשיתי זאת בשביל עצמי, כדי לחיות חיים עם משמעות. התפיסה שהנחתה אותנו הייתה שהסביבה, שאינה מכירה תכליתה ויעודה, חיה חיי הבל המשרתים את העולם, כלומר את תלמידי החכמים שהם העולם, בהתאם לכתוב בהקדמת הרמב"ם למשנה: "אלמלי השוטים [החילונים] היה העולם חרב… תכלית כל מה שבעולם הוא איש שלם כולל החכמה והמעשה [אברכים] כמו שביארנו… בצדק אמרו [חז"ל] אין לו להקב"ה בעולמו חוץ מארבע אמות של הלכה". הכרה זו, שאברך מקיים את העולם, והשוטים (החילונים) הם משרתיו, גורמת בין השאר לחרדים רבים להופיע בישיבה רק כשפקחים מגיעים לישיבה ולהונות את המדינה בחדווה ובהתנשאות.

כעבור עשר שנים המה בניין המגורים מתינוקות של בית רבן, שנזקקו לבניית גנים וחדרי לימוד. והם, שנעשו תיישים, החליפו את ראש המועצה החילוני בראש מועצה חרדי, והחילונים המעטים שנותרו במקום נזקקים להסעות כדי ללמוד מחוץ לרכסים. לאחר שרכסים ממשה את יעודה, וכדרך יצר האדם לשלוט ולהתרחב, במסווה של מימוש תכלית העולם, התבקשתי לעבור ללמוד בטבריה ולאחר מכן גם ללמד שם. הקמנו גרעין של כולל, כמוסד המושך אברכים צעירים מבני ברק וירושלים להתגורר בדירה רחבה עם מלגה כפולה.  המטרה ידועה, לא תמימה: טבריה צריכה להיות עיר הקודש כבימי קדם. המארגן פרסם מודעות בעיתונות החרדית: "מתקבלים אברכים מעולים בלבד, כולל פעילות ומגורים במקום, תנאים טובים פלוס השתתפות בשכר דירה". 

כך הוחלף בית ספר יסודי בטבריה (שבו למדתי בילדותי) והפך לישיבה. וכך הופיעו דרישות לאוטובוסים של קווי מהדרין, נסגרו חנויות שמכרו אוכל לא כשר  והוסתרו בובות "לא צנועות" בחלונות ראווה. זה יכול להתבטא גם בביטול הצגות תיאטרון, ביטול ראיונות באירועי תרבות ועוד כהנה וכהנה.

רכסים וטבריה הם דוגמאות ל"כיבוש הטבעי". השיטה פועלת בצורה דומה ברחבי הארץ כבר שנים: מקימים ישיבה או כולל במקום חילוני, באופן טבעי, בגלל מצוקת דיור באזורים חרדיים, באים לגור שם כמה משפחות חרדיות, ותוך עשר שנים הומה המקום מתינוקות והשאר הוא היסטוריה חילונית.

 

לאחר שהרציתי בכפר יונה, ב- 23 בדצמבר 2010, ניגש אליי תושב המקום ושאל: "עם הריבוי הטבעי שלהם ורצונם, התמים כביכול, "להביא שלום לעולם" – הכיצד נצליח להתגבר על זה? זה נשמע כגזירה שלא נוכל להתגונן בפניה." השבתי: "אם אין קמח [כסף] אין תורה" – הפרדת דת ממדינה – ביטול הרבנות הראשית וביטול מערכת החינוך העצמאית – תנצח את אמונות ההבל המתנשאות על התבונה והנאורות. ההבנה שאנחנו במלחמה תגרום לתושבי כפר יונה לעמוד כחיילי הנאורות מול הגזענות. ללא מורא, עם תחושת שליחות, ניתן לבטל את המזימה של הקמת בית ספר חרדי בכפר יונה.

כשהחילונים יגדירו גם הם את המצב כמלחמה – כפי שהחרדים הגדירו זאת מאז ראשית התנועה הציונית – הם יצליחו! כי להם הכוח, התבונה, הצדק, השוויון והרצון הטוב.

 

 

 

 

 

קטגוריות: "לא רק ידען" | 6 תגובות

הבעיה המדינית

 

כשמדובר בבעיית הגבולות של ישראל, איני משייך עצמי לדוקטרינה פוליטית שמאל/ימין. השאלה שמטרידה אותי בנושא זה היא איך ייתכן שאדם ירצה דבר אחד והלכה למעשה יפעל בניגוד לרצונו; איך ייתכן שהיהודים רוצים בית לאומי לקבוצה אתנית יהודית ובפועל שולטים על עם אתני אחר שמחליש את ההגמוניה היהודית? התשובה לכך נובעת מאי הבהירות של מטרת הבית הלאומי שהקימו היהודים. כשאין מטרה חדה ומובחנת, התוצאות מבולבלות והאזרחים חסרי מוטיבציה לשומרה.

המטרה הלאומית, כפי שהגדירו אותה רוב המייסדים היא מדינה עצמאית, כלומר טריטוריה מסומנת שבה הקולקטיב היהודי יוכל ליישם את שאיפותיו, חירותו, כבודו, ביטחונו ותרבותו באופן עצמאי ללא תלות באחרים. הנה כך כתב פינסקר: "לא אל ארץ 'קודשנו' עלינו לשאת נפשנו עתה, כי אם אל ארץ שלנו. אין אנו דורשים מאומה זולתי כברת ארץ". משמע, רצוננו בכברת ארץ להגשים שאיפות קולקטיביות של היהודים.

לו הייתה מטרתנו להקים לאום חדש "ישראלי" ולהיות אימפריה ישראלית הכובשת והופכת את התושבים הכבושים לישראלים, אזי הייתה התאמה בין המטרה למעשים. אך כשהמטרה להקים בית לאומי ליהודים, השתלטות על בני לאום אחר, מבלי להתכוון להופכם ליהודים, זהו דבר והיפוכו. ולעולם כשהמטרה והמעשים אינם תואמים, ובמקרה זה מנוגדים, הסוף הוא כישלון מוחלט.

אם כך נשאלת שאלה נוספת: מדוע התערפלה המטרה והיטשטשה בקרב היהודים החפצים בבית לאומי? התשובה נעוצה בזרמים היהודים שתפסו "טרמפ" על הלאומיות כקרדום להגשים שאיפות דתיות. כלומר מטרתם היא קיום הדת כמאחד את הקולקטיב ולא הגורם הלאומי שמקורו מודרני ונאור.

בציבור היהודי בישראל נאבקים שני כוחות המנוגדים זה לזה. שני הפכים במטרות ובבסיס הרעיוני. הזרם הלאומי שהדת משנית לו והזרם הדתי שהלאומיות קרדום עבורו. הסיבה  שידם של הזרמים הדתיים על העליונה משום שמטרתם ברורה להם והם בעלי מוטיבציה גבוהה ליישמה. כי תמיד תמצא מוטיבציה גבוהה כשהמטרה ברורה ונהירה.

ואילו  לזרם הלאומי-יהודי המטרה אינה ברורה ולכן הוא חסר מוטיבציה. הוא לא סימן את גבול הקולקטיב, טריטוריאלית, אידיאולוגית או תרבותית. אין לו את הבעד והנגד, הרע והטוב. כשרק צד אחד מטרתו ברורה לו הרי שבסופו של תהליך הוא ישתלט. זרם יהודי-דתי זה, שמטרתו ברורה אינו בוחל בשליטה מוחלטת על קבוצות קולקטיביות זרות והוא יעמיד להם תנאי להיות תושבים אבל לא אזרחים. כי מטרת הדת ליישם את ציוויי הדת גם על חשבון הלאומיות החדשה. ולהם ברורים הגבולות הטריטוריאליים, האידיאולוגיים והדתיים.

למסקנה זו, שהלאומיות החילונית והדת צרות זו לזו, ואינן יכולות לדור בכפיפה אחת, הגיע מראשית דרכו מנהיג הכיפות הסרוגות, רב צבי נריה ז"ל. דווקא הוא כדתי ידע ולא חשש לבטא את הפער הנעוץ בין שתי האידיאולוגיות בזרמים היהודים החיים בישראל: "היד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים [כוונתו למייסדי המדינה החילונים, י"י], באין זכר לקדושת ישראל באמת, המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת, בגרגרים של היסטוריה ושל חיבת השפה [...] בלי אורה של תורה אי אפשר לקנות את הלאומיות הטהורה שנאותה לגוי קדוש." [ערוץ 7, דברים לזכרו של משה צבי נריה].

בהגדרתו של צבי נריה מבוטאים ה"בעד ונגד": מצד אחד התנגדות מוחלטת ללאומיות החדשה ובלשונו "המזויפת" ומצד שני בעד "לאומיות טהורה" שמשמעה "אורה של תורה" כלומר יישום הדת. הזרם הדתי לא יחשוש לשים גבולות ולא ייתן לשום זרם ציוני נאור לחדור למערכת החינוך שלו, למפלגות שלו (במפלגות הדתיות יהיו רק נציגים דתיים) ואפילו לא למסלול הצבאי כדוגמת ישיבות הסדר. דברים אלה באו לידי ביטוי לאחרונה בדברי הרמטכ"ל שהביע תמיכה במסלול הצבאי של ישיבות ההסדר: "הם [בני הישיבות] יודעים מאין באנו, על מה אנו נלחמים ולמען מה".

לעומת מנהיגי הדת, שהגדירו את הבעד ובמיוחד את הנגד, לא נמצא מנהיג לאומי יהודי שידע לסמן את הבעד והנגד של הלאומיות היהודית. לא שמעתי מי ממנהיגי הציונות שיאמר: האידיאולוגיה הדתית ומשיחיותה תביא את הציונות לבאר שחת ולמגמות גזעניות ועוולות המתוארות בתנ"ך. עלינו, כיהודים נאורים, לדחוק לפינה זרמים דתיים ולא לאפשר להם כוח במוסדות המדינה, במערכת החינוך, בצבא… אלא אם יהיו שותפים למטרה המוגדרת "בית לאומי ליהודים על בסיס ערכי הנאורות. כשהאזרחים הישראלים יפנימו את מטרת העל של הציונות, המטרה תהיה מובחנת וברורה עם דגש על הבעד והנגד, הרצון לתחום את כברת הארץ ולהציב גבול פיזי, תבוא מרצון ומתוך מוטיבציה לממש את המטרה. כי שאין מטרה מובחנת המוטיבציה הולכת ונחלשת.

קטגוריות: "לא רק ידען" | 5 תגובות